***חודש המודעות ללידה שקטה ואובדן הריון***

יפעת ברהם

20/10/2019

לא בטוחה כל כך איך לכתוב את הפוסט הזה... הכל עוד טרי...
אבל חייבת לפרוק, חייבת להנציח... אז כותבת לך.
מוחה את הדמעות וממשיכה...

כשגילינו על ההריון לראשונה, שמחנו כל כך, חיכינו הרבה זמן... אולטרסאונד ראשון בשבוע 12 הדמעות לא הפסיקו, כמה אושר, הכל בסדר. יש דופק ❤

כשהייתי בשבוע 14 התחילו לי כאבי בטן חזקים והקאות, כאבים שהכרתי, שלא קשורים להריון. במיון חשבו שזה מההריון ונתנו לי משהו לצרבת, השאירו להשגחה של לילה עד שיסתדר.
ככה במשך 4 ימים עדיין מאושפזת סובלת מכאבים עזים, לא הצלחתי לאכול ולשתות. נתנו לי נוזלים אבל לא עקבו אחרי זה.. ככה שהייתי עם שקית אחת יום שלם ואפילו יותר... לא הצלחתי לשכב, רק לשבת על כיסא מקופלת עם כרית... הרגליים מתנפחות לממדים מפלצתיים, אין הקלה רק החמרה במצב... לצערי הרב, אף אחד מהרופאים (כל יום היה מישהו אחר😳) לא שלח אותי לבדיקות פרט לבדיקות דם ושתן שלמרות המדדים, הם לא עשו בדיקות נוספות.
עד שהגיע למצב שהכאב היה מעבר למה שיכולתי לשאת וכמו שאומרים בארץ, "עשיתי בלאגן" - לא ויתרתי, רק אז לקחו אותי ברצינות. בבוקר כבר הודיע לי הרופא שכנראה יש הרנייה (בקע) ומעבירים אותי לבית חולים אחר שמתמחה בגסטרו. באותו הבוקר המצב שלי הדרדר מאוד, החום עלה, הקאתי שחור... העבירו אותי בבהילות לבית החולים UCLH.
לא ידעתי שאני בעצם גוססת.... רק רציתי שיטפלו בבעיה ואוכל ללכת הביתה. כל זה קורה ולב העובר עוד פועם חזק ❤
אותו ערב כבר הועברתי לטיפול נמרץ. מיובשת מאוד, קיבלתי 7 שקיות נוזלים עד הבוקר למחרת.

שבוע 15 להריון, עשו בדיקת MRI כדי לשמור על העובר עד כמה שניתן. התוצאות הגיעו, יוצאים עכשיו לניתוח חירום דחוף! הניתוח לקח חמש שעות לערך, מסתבר שהמצב יותר חמור משחשבו, מנסים להציל לפחות חלק מהמעי הדק...המצב קשה, הפסיקו את הניתוח באמצע. במשך 48 שעות הייתי בטיפול נמרץ, מורדמת מונשמת. חיכו לראות אם אני מצליחה להתאושש, בין חיים למוות..

בזמן הזה, באים כל כמה שעות לבדוק את העובר. הוא עוד עם דופק! כנגד כל הסיכויים וכל מה שעברנו, עוד יש דופק חזק ויציב.

ברוך השם המדדים שלי השתפרו ונכנסתי לניתוח נוסף של כמה שעות, בניתוח זה כבר לא הצליחו להציל את המעי הדק, אבל קיבלתי את חיי מתנה, אני שרדתי.

כשהתעוררתי והבנתי מה עבר עליי בשלושת הימים האחרונים ומה תוצאות הניתוח... הבנתי שחיי מעתה ואלך לא יהיו אותו הדבר. אצטרך החלמה ארוכה בבית החולים ולאחר מכן כמה חודשים בבית. אני לא יכולה לאכול יותר, רק בהזנה תוך ורידית.
שאלתי מה עם העובר שלי? נאמר לי שלפני הניתוח האחרון היה דופק חזק. הייתי בשוק, הייתי כל כך גאה, כל כך קטן ועדין שרד. ידעתי שאם הוא שורד גם את הניתוח הזה אקרא לו לביא, כי הוא גיבור, נלחם כמו אריה.

ההמתנה לבדיקת אולטרסאונד הייתה קשה, יומיים של מחשבות, הרבה תקוות אך גם קצת חששות, חששות מהעתיד הלא ברור עם הריון גדל בתוכי...

הנה הבדיקה הגיעה... בדיקת אולטרסאונד.. שקט, שקט רועם בחדר.
הרופא מראה לרופאה מאחוריו... היא מסמנת כן עם הראש.
זה וודאי...

ליבו נדם

הגיבור שלי הצטרף למלאכים...

הראש מאוד מחושב יש עוד שני ילדים בבית שזקוקים לי, אני צריכה להיות חזקה להתמקד בהחלמה שלי. הכל לטובה... לא סתם קורים דברים....

אבל הלב... הלב שלי כואב כל כך, על הגיבור שלי שנלחם עד שיכול... הכאב הזה... של משהו שאבד על לא עוול בכפו...

בגלל מצבי הפיזי והנפשי החלטתי על ניתוח... שלישי במספר תוך שבוע...

חודש לאחר ההפלה, כבר במחלקה רגילה, ללא מורפיום.... כשחשבתי שהתגברתי על זה וזה מאחורי... הכאב בא בעוצמה... לא הצלחתי להירגע, כמה כאב, תחושה של אשמה כבדה. למה לא עשיתי לידה שקטה? הרי הוא ראוי שלפחות אראה אותו! איזה מין אמא אני?איך לא חשבתי על זה? מה ההלכה אומרת בכלל?? מה עם קבורה? איך לא בדקתי את זה? פתאום קולטת כמה הוא היה גדול...
חודש אחרי כבר, מה אני עושה עם כל השאלות כלו עכשיו???
ברור שלאותו זמן ומקום בחרתי נכון, אבל עד רגע זה לא היה זמן לעבד את האובדן הזה.

הייתי חייבת להיות חזקה למען כולם!
כולם אומרים "תהיה חזקה, תחשבי חיובי, יש לך כבר שני ילדים, בן ובת, תגידי תודה יש כאלה שאין להם גם את זה..."

אז לא! זה לא עוזר! לא מנחם! לא מחפה על אובדן של משהו שהיה ועכשיו כבר איננו... לא מנחם על חלום שנגדע.

מה עוזר? חיבוק חם, הכלה, הקשבה. תנו לנו את המקום להתאבל על האובדן הזה, הוא קשה וכואב. צריכים להיות חיוביים, להסתכל על מה שיש, זה נכון, אבל צריך גם לעבד את האובדן, זה בסדר לכאוב, זה בסדר גם לפנות לעזרה מקצועית.

❤החלטתי שאני חייבת להנציח את העובר הגיבור הזה.
אז הינה סיפרתי את סיפורך שכולם ידעו שהייתה ועד כמה הייתה חזק לביא.

רק בשורות טובות ובריאות לכולם.

אנחנו, האחיות כתבנו כל אחת בדרכה על ההתמודדות ועל התקופה הזו. 
מוזמנים לקרא...

דקלה

נורית (אני)

ענבר

יפעת

תמר